מהי אגודה שיתופית?

 
 
מהי אגודה שיתופית?
 

מהי אגודה שיתופית?

אגודה שיתופית (Cooperative) היא סוג של תאגיד, דהיינו חֶבֶר בני אדם המתאגדים ביחד להשגת מטרה משותפת, ומקימים גוף שהוא ישוּת משפטית נפרדת, כלומר הזהות של התאגיד שונה מהזהות של החברים בו. התאגיד יכול להיות צד לחוזה, להיות בעלים של רכוש וככלל לעשות כל פעולה שאדם רגיל יכול לעשותה.
במשפט הישראלי קיימים סוגים שונים של תאגידים כגון חברה, אגודה שיתופית, שותפות, עמותה ועוד.

 

מאפייני האגודה השיתופית

​רווחת החברים קודמת לרווח החברים, אך לא שוללת קיומו של רווח כזה


האגודה השיתופית היא תאגיד שנועד לרווחת חבריו. על כן, בשונה מתאגיד מסוג 'חברה', מטרתה של האגודה שיתופית איננה הגדלת הרווחים בלבד, אך שלא כמו ב'עמותה', כאשר נצבר באגודה רווח, רשאית היא לחלק אותו לחבריה (אלא שלפני החלוקה תשקול האגודה אם שימוש ברווחים בדרך של השקעה בפעילות האגודה אינו עדיף על חלוקתם).


הרעיון בבסיס האגודה השיתופית הוא כי אנשים יכולים, באמצעות שיתוף כוחות ויכולות, לשפר את רמת חייהם ואיכות חייהם. רעיון זה מבטא את האמונה כי אנשים מסוגלים לעזור לעצמם ולשאת בעצמם באחריות לגורלם. ההתאגדות בדרך של אגודה שיתופית מבוססת, אם כן, על עקרונות של שוויון ושל הזדהות עם האחר.


בהתאם לכך קיימים מספר עקרונות לצורך ההתאגדות הזו, כגון העיקרון לפיו לכל החברים באגודה מעמד שווה וזכות הצבעה שווה; העיקרון לפיו הנהלת האגודה מבוססת בעיקרה על חברי האגודה בלבד, כאשר לכל חבר זכות שווה לבחור מועמדים להנהלת האגודה כמו גם להציע את מועמדותו שלו; עקרון הגבלת זכויות האחזקה באגודה; עקרון החברות הפתוחה לכל וכיו"ב.


אגודה שיתופית יכולה להיות בסיס משפטי ('פלטפורמה') לפעילות עסקית יצרנית, כגון מפעל; בסיס לפעילות שיווקית, כגון חנות או ארגון קניות; בסיס לפעילות שיווקית, כגון התארגנות של בעלי מקצוע בתחום מסוים כדי להשיג ביחד פרנסה, הכשרה מקצועית ומוניטין; בסיס לפעילות פיננסית, כגון התארגנות להשגת אשראי בתנאים טובים, פנסיה או ביטוח; בסיס לפעילות תרבותית, כגון אגודות ספורט; או בסיס לקיום אורח חיים משותף, כגון הקמת יישוב או קהילה המבוססים על העקרונות השיתופיים שלעיל.


האגודה השיתופית הינה אם כן צורת התאגדות שנועדה לקדם כלכלה חברתית, פיתוח וצמיחה שאינם שׁוחקים את הפּרָט, את האדם, את העובד או הצרכן, אלא אף מעצימים אותו. ככזו היא מהווה חלק ממארג החיים של החברה בכלל, ומבקשת לפעול ולקדם את ערכיה גם מחוץ למסגרת של חבריה, והכל מתוך אמונה בזכותו של כל אדם לחיים, לחירות ולרווחה.

 

ראשית הקואופרציה

הקואופרציה, מציעה שיטה כלכלית, כחלק מתפישה חברתית של שוויון ושיתוף. התארגנויות שיתופיות היו קיימות עוד בזמנים קדומים, אולם התארגנויות קואופרטיביות כלכליות הדומות להתארגנויות הקיימות כיום (התארגנות לרכישה משותפת, ייצור עצמי לצורך הוזלת מחירים וכיו"ב) החלו במחצית השנייה של המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19, כתגובה להתפתחות התיעוש והקפיטליזם.

אחד מחלוצי הדרך היה רוברט אוון, (Robert Owen, 1771-1858), מבריטניה, בן העם הוולשי. אוון גדל בתקופת המהפכה התעשייתית והיה עד לעוני גדול ולניצול מעמד הפועלים. הוא עצמו נאלץ להתחיל לעבוד כבר בילדותו. לימים הפך למנהל מפעל בסקוטלנד, ופעל לשפר את תנאי העובדים. הוא הפחית את שעות עבודתם, פעל לשיפור תנאי השיכון שלהם, להקמת גן ילדים ולהקמת בית ספר ששימש הן את הילדים והן את העובדים בשעות הערב והקים חנות לרכישת מוצרים מוזלים עבור העובדים. בנוסף דאג אוון שעובד שחלה יקבל שכר בעת מחלתו ואסר על עבודת ילדים קטנים.

אבן דרך מקובלת נוספת היא ההתארגנות הקואופרטיבית ברוצ'דייל (Rochdale) שבבריטניה (לא הרחק ממנצ'סטר), בשנת 1844. התארגנות זו, שנקראה 'אגודת החלוצים ההגונים של רוצ'דייל' -Rochdale Society of Equitable Pioneers, נועדה לסייע ל-28 מייסדיה לרכוש מוצרי מזון בסיסיים, אשר כיחידים הם התקשו להרשות לעצמם לרכשם. במהרה נודעו מוצרי החנות של האגודה כמוצרים נקיים ואיכותיים. חברי האגודה הרחיבו את פעילותם מעבר לפעילות הצרכנית, וקיימו גם פעילויות לעידוד החינוך וההשכלה של ילדים ומבוגרים. חברי אגודת רוצ'דייל ידועים כמי שניסחו לראשונה את עקרונות הקואופרציה. עקרונותיהם אומצו על-ידי 'איחוד הקואופרטיביים הבינלאומי' - International Co-operative Alliance (ICA) (עיקריהם תוארו לעיל בפרק "מהי אגודה שיתופית").​
 

ראשית הקואופרציה בישראל

​הקואופרציה בישראל התפתחה בסמוך לאחר ראשית הציונות, עם התפתחות המשק הישראלי. כבר בראשית המאה ה-20 קמו קואופרטיבים שונים, כגון אגודת הפרדסנים 'פרדס' (1900), אגודת הכורמים של יקבי ראשון לציון וזיכרון יעקב (1906) ועוד. כן הוקמו במושבות השונות התארגנויות לשיווק משותף של התוצרת החקלאית.
עם בוא אנשי העלייה השנייה, שהיו בעלי תודעה סוציאליסטית, קמו התארגנויות קואופרטיביות גם כהתארגנויות התיישבותיות, בהן רמת השיתוף הייתה גבוהה ונגעה לרוב תחומי החיים. ההתארגנויות הידועות בתחום זה הן הקיבוצים והמושבים.

ראוי לציין שהתארגנויות קואופרטיביות קמו גם ביישובים עירוניים, כגון אגודות של בעלי מקצועות שונים, אגודות צרכניות ועוד. עם התפתחות ההתיישבות התפתחה גם ההתארגנות הקואופרטיבית והתרחבה לארגונים כלל ארציים, כגון המשביר המרכזי, ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, בנק הפועלים, מרכז הקואופרציה ועוד.​

שינויים אידיאולוגיים וכלכליים שונים שעברו על החברה הישראלית (כגון התפתחות תפישה אינדיבידואליסטית, משבר בענפי החקלאות ועוד) הביאו להיחלשותה של התפישה הקואופרטיבית בארץ. בהתאם צומצם היקף ההתארגנויות הקואופרטיביות, אגודות שונות הפכו לחברות, ואגודות אחרות, בעיקר בתחום ההתיישבות, עברו תהליכי הפרטה מקיפים.

אולם הקואופרציה לא פסקה מעולם להציע חלופה כלכלית-חברתית לשיטות הכלכליות האחרות שהתפתחו במדינת ישראל, חלופה שיש בה הזדמנות לשגשוג כלכלי לצד ערכים אנושיים מרכזיים, ככבוד האדם באשר הוא.
לחץ לגרסת הדפסהגרסת הדפסה
  
  
  
  
מצאתם אי-דיוקים? יש לכם הצעות ייעול? עדכנו אותנו