אגף מדיניות והסכמי סחר

כלים ומאגרי מידע

 
     
 

 כללי המשחק החדשים בסחר העולמי

 
 
מידע בפרק זה, נלקח מתוך חוברת "ארגון הסחר העולמי (WTO), שהופקה ע"י מינהל סחר חוץ במשרד התמ"ס בחודש מרץ 1996.
 
החוברת נכתבה ע"י זהבית לוין ונערכה ע"י ניצה לביא, ממונה על פרסום והסברה במינהל סחר חוץ במשרד התמ"ס.
 
 
מפתח עניינים
1. הקדמה
2. מטרות הסקירה באתר
3. הסכם גאט"ט 1947-1994
 
* * * * * * * * * * * * * * *
 
1. הקדמה
באחד בינואר 1995 החל לפעול בג'נבה ארגון סחר בין לאומי חדש:
ארגון הסחר העולמי - WTO - World Trade Organization.
 
ארגון זה מהווה מסגרת מוסדית כוללת ליחסי הסחר בין 127 המדינות (כולל ישראל) שהצטרפו עד תאריך זה לגאט"ט - "ההסכם הכללי לסחר ולמכסים" (Gatt General Argeement On Tariffs And Trade), הפועל כבר מ-1947 ולכל מדינה שתצטרף אליו בעתיד.
 
ארגון הסחר העולמי, להלן ה- WTO, מסדיר את התנהגות המדינות החברות בו בכל הנושאים הקשורים במדיניות סחר החוץ: ביטול הגבלות כמותיות והורדת מכסים על כל המוצרים, כולל מוצרי טקסטיל, מזון וחקלאות; ליברליזציה בסחר העולמי בשירותים; הגנה על קניין רוחני החיונית לאבטחת סחר חופשי ועוד. כמו כן מהווה הארגון "גג" להסכמים נוספים: הסכם לביטול אפלייה באמצעות מכרזים ציבוריים, הסכם סחר בתחום התעופה אזרחית ועוד.
 
ההסכמים, המנוהלים על ידי מזכירות ה- WTO מהווים מסגרת להמשך מו"מ בין לאומי לשיפור תנאי הסחר העולמי. הם מדרבנים ממשלות להמשיך להוריד מכסים ולהסיר מגבלות חדשות, ומקשים על מדינות לשוב ולהעלות מכסים ולהטיל מגבלות, בין אם לצרכי הגנה על תעשיות צעירות ובין אם לצרכי התמודדות עם בריחת מט"ח. ההסכמים מגבילים את חופש הפעולה במתן סובסידיות לחקלאים, ואוסרים על מתן סובסידיה ישירה ליצואנים. הם מחייבים את המדינות המפותחות לפרסם, בזמן אמיתי, מידע על הרכישות הציבוריות שלהן, ולאפשר ליצרנים זרים להתחרות על המכרזים שלהן בתנאים שווים לאלו של היצרנים המקומיים. הסכמים אחרים מבטיחים למפתחי תוכנה, למשוררים ולבעלי פטנטים הגנה על בסיס כללים פשוטים ושווים לכל נפש, ועוזרים בכך למלחמה בסחר במוצרים גנובים ומועתקים.
 
רשימה זו כוללת חלק קטן ביותר מתחומי הפעולה הרבגוניים של ארגון הסחר העולמי החדש.
 
כללי הגאט"ט וה- WTO מהווים בסיס התייחסות לכל הסכמי הסחר בעולם כולל הסכמי אס"ח שיש לישראל עם האיחוד האירופי, אפט"א וארה"ב.
 
לכללי הסחר שסוכמו בהסכמי אורוגוואי, ושהעוסק ביישומם, השפעה על סיכויי הישרדותה הכלכלית של כל חברה עסקית בשוק המקומי ועל סיכויי הצלחתה בשוק העולמי.
 
המידע על פעילות ה- WTO חשוב לעשרות אלפי מנהלים בישראל: מנכ"לים של חברות עסקיות, פקידי ממשלה, מנהלי רכש ויבוא, מנהלי שיווק ויצוא, מנהלי מו"פ וביקורת איכות, מנהלי כספים וביטוח, יועצים משפטיים וחשבונאיים. מידע זה חשוב לא רק לחברות יצרניות, אלא גם לספק שירותים ולכל בעלי המקצועות החופשיים והמדעיים.
 
הכרת כללי ה- WTO חיונית לכל מי שעוסק בסחר הבינלאומי בישראל, שכן זוהי ה"שפה" בה מדברים היום שותפי הסחר שלו בחו"ל.
 
התמצאות בכללי הסחר הבינלאומי חיונית למנהל בישראל לא פחות מהתמצאות בדיני המיסים המקומיים או בהתפתחויות אחרונות בתחומי המיחשוב והתקשורת.
 
2. מטרות הסקירה באתר
להסביר בצורה תמציתית את חשיבות פעילות ה- WTO לסחר העולמי בכלל ולסחר החוץ של ישראל בפרט, לתאר את עקרונות הפעולה היחודיים של הארגון ולפרט את תחומי הפעולה העיקריים, כפי שהם משתקפים ב27- ההסכמים שנחתמו בסיום סיבוב אורוגוואי.
 
בדרך להשגת מטרה זו נתאר את ה-גאט"ט GATT ההסכם הכללי לסחר ולמכסים שקדם ל,שקבע דפוסי התנהגות ומונחים מקובלים בפי העוסקים בסחר הבינלאומי, ושסופו של דבר "נבלע" בתוך ה- WTO ומהווה את אחד ממרכיביו החשובים.
 
בכתיבת החוברת התבססתי על כל המקורות שהצלחתי להשיג בעברית, תודות לעזרתה ולהדרכתה של גב' מרים זיוון, רכזת הוועדה הבינמשרדית ליישום הסכמי אורוגוואי, והאחראים במינהל סחר החוץ במשרד התמ"ס. כמו כן התבססתי על מקורות של גאט"ט חוברות הסברה לציבור הכלכלי, וטקסטים רשמיים של סיבוב אורוגוואי עצמו.
 
מקורות המידע לכתיבת החוברת:
 
  1. .GATE - WHAT IT IS: WHAT IT DOES. GATT, GENEVA SWITZERLAND 1992
  2. .THE URUGUAY ROUNDA GIANT STEP, GENEVA, SWITZERLAND 1992
  3. FOCUS GATT NEWSLETTER, DECEMBER 1993
  4. ENGLISH GATT ACTIVITIES 1993. GENEVA, SWITZERLAND 1994
  5. URUGUAY ROUND FINAL ACT. MARRAKESH, APRIL 1994
  6. הסכמי סיבוב אורוגוואי (גאט"ט) סיכום ומשמעות לישראל: רחל הירשלר, המחלקה לעניינים בין לאומיים, מינהל סחר החוץ תמ"ס, אפריל 1994.
  7. סקירת הסכמי גאט"ט והערכת השפעתם על תעשיית היצוא הישראלית יהודה ברוך, מכון היצוא, מרץ 1994.
  8. עידכון של תוצאות סיבוב אורוגוואי, מתוך המדריך: דיני יבוא, מסי יבוא ומשפט הסחר הבינלאומי של מדינת ישראל מאת עו"ד א. דורות (פולישוק) ועו"ד ד. רוטשילד, בהוצאת איגוד לשכות המסחר בישראל.
 
3. הסכם גאט"ט 1947-1994
3.1 מטרות, עקרונות, שלבי התפתחות, הישגים עיקריים
כללי
הסכם גאט"ט ההסכם הכללי לסחר ולמכסים נחתם ב-1947, בסמוך לסיום מלחה"ע השנייה על ידי 23 מדינות:
ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, צרפת, הולנד, בלגיה, לוקסמבורג, נורווגיה, בריטניה, ברזיל, סין, בורמה, ציילון, צ'ילה, קובה, צ'כוסלובקיה, הודו, לבנון, פקיסטן, רודזיה, סוריה, דרום אפריקה.
 
המדינות הקימו את גאט"ט מתוך כוונה לייסד, תוך זמן קצר, את ארגון הסחר הבינלאומי, ה-WTO INTERNATIONAL TRADE שיהווה את "הצלע המסחרית" של 2 הארגונים הכלכליים העולמיים, קרן המטבע הבין לאומית והבנק העולמי, שהוקמו זמן קצר קודם לכן, בהשראת ארה"ב.
 
מטרת מקימי שלושת הארגונים הייתה להחזיר לעולם את אווירת האמון והיציבות הכלכלית, ששררה לפני מלחה"ע הראשונה, לעודד את קיומו של סחר ביןלאומי חופשי, לאפשר את שיקום הכלכלות המפותחות שנפגעו קשות בעת המלחמה, ולעודד, במקביל, את תיעושן של המדינות המתפתחות.
 
ארגון הסחר הביןלאומי אמור היה לקבוע מסגרת של כללים ונהלים, שיקיפו את כל צדדיו של הסחר הביןלאומי: מכסים, סחר במוצרים ראשוניים, סחר בשירותים ומעבר השקעות ממדינה למדינה. אלא, שהכוונה להקים את הITO לא יצאה אל הפועל, בשל חשש חלק מהמדינות החברות, מפני ויתור על ריבונותן בתחומי סחר החוץ. בשנים 1947-1994 הסתפקו מייסדי הסכם גאט"ט במתקפה יסודית ועקבית על המכשולים הבולטים לסחר בסחורות: מכסים והגבלות בלתי מכסיות.
 
למרות שטח הפעולה המצומצם יותר מהמתוכנן, ולמרות אופיו הזמני, הביא גאט"ט להישגים שאין דומה להם בהיסטוריה של הכלכלה העולמית:
  • נקבעו שיטות עבודה יעילות ביותר, שאיפשרו למדינות המפותחות, השחקניות העיקריות בגאט"ט מאז הקמתו ועד היום, להפחית את המכס הממוצע המשוקלל על היבוא התעשייתי שלהן מ-40 ל-5.
  • ההסכם תרם תרומה משמעותית להגדלת נפח הסחר העולמי במוצרים מאז 1947 פי 12 מ-30 מיליארד דולר ל-350 מיליארד דולר.
  •  אל שורותיו של הארגון הצטרפו במשך השנים למעלה ממאה מדינות, מרביתן מדינות מתפתחות והמספר הכולל של חברותיו הגיע ב-1994 ל- 127 מדינות.
  • הסחר הכולל של חברותיו הגיע ב-1994 ל-90% מהסחר הבין לאומי בסחורות.
 
מהות גאט"ט
גאט"ט הנו הסכם בין לאומי וולונטרי. הכללים המיוחדים לו מחייבים רק את המדינות החברות בו. במסגרת ההסכם מתקיים איזון עדין של זכויות וחובות. מדינה המפירה התחייבות עלולה "להיענש" בנטילת חלק "מזכויותיה".
 
מטרתו של הסכם גאט"ט לבנות סביבת סחר ביןלאומי בטוחה, יציבה וניתנת לחיזוי, וליצור תהליך מתמשך של ליברליזציה בסחר, תהליך המבטיח משיכת השקעות ויצירת מקומות עבודה חדשים.
 
מהות גאט"ט מתבטאת, בו בזמן, בארבעה מישורים:
  • גאט"ט מהווה מערכת כללים מוסכמים להתנהגות המסחרית של המדינות החברות.
  • גאט"ט מהווה במה מתמדת למו"מ ביןלאומי שמטרתו להפוך את סביבת הסחר הביןלאומית לליברלית יותר ויציבה.
  • גאט"ט מהווה פורום ליישוב סכסוכים ביןלאומי, בו המדינות החברות יכולות לדון במחלוקות בנושאים מסחריים עם חברות גאט"ט אחרות.
  • גאט"ט מהווה גג למערכות הסכמים נוספות, המחייבות רק את המדינות החתומות עליהם, כגון, הסכם הרכישות הממשלתיות.
 
הבסיס הרעיוני של גאט"ט
 
הבנת דרך החשיבה של גאט"ט והמושגים והמונחים המיוחדים, המהווים את "שפת הארגון", חיונית לא רק לצורך הבנת הישגיו, אלא גם כדי להבין את התנהגות הסחר העולמי, את משמעות קיומם של גושים אזוריים כמו "האיחוד האירופי" ,ואף את התנהגותה המסחרית של מדינה בודדת,
הבסיס הרעיוני להקמת גאט"ט ולפעולתו הוא האמונה בסחר חופשי כגורם עיקרי ליציבות ולצמיחה, וכעדיף עלפני התרכזות כל מדינה בשמירה על השוק הפנימי שלה.
 
הסחר החופשי העולמי מאפשר לכל המדינות:
 
  •  להתרכז במוצרים שאותם הן יכולות לייצר טוב יותר ו/או זול יותר ממדינות אחרות (ניצול היתרון היחסי).
  •  לייצר לשוק גדול יותר, וכך להוזיל את עלות הייצור ליחידה (ניצול יתרונות לגודל).
 
מדיניות סחר ליברלית, המאפשרת זרימה בלתי מוגבלת ובלתי מופרעת של סחורות, של שירותים ושל תשומות, מגדילה את התמורה לייצור המוצר הטוב ביותר, בעל העיצוב המושך ביותר במחיר הזול ביותר.
 
יתרונות תחרותיים במוצרים מסוימים יכולים לנדוד ממדינה למדינה כמו שהם "עוברים" מחברה יצרנית אחת לשנייה, בתוך מדינה, כאשר תנאי השוק משתנים: טכנולוגיות חדשות מאפשרות לייעל את הייצור, העובדים צוברים מיומנות והמעסיקים הון. תהליך זה הינו תהליך הדרגתי.
 
כאשר המערכות השלטוניות אינן חוסמות את דרכן של הסחורות, יכולות מדינות העולם להסתגל לשינויים ביתרונות היחסיים בדרך מסודרת ו"לא כואבת" יחסית, באמצעות מציאת נישות לא מוכרות בתחומי ייצור קיימים, או באמצעות מעבר למוצרים חדשים.
 
התערבות ממשלתית כהגנה בדרכים גלויות או בדרכים סמויות על היבוא, ומתן סובסידיה "נצחית" ליצוא, מעודדת חברות יצרניות, הקופאות על שמריהן, וחברות בלתי יעילות, המספקות לצרכנים מוצרים מיושנים ולא תחרותיים ברמה הביןלאומית במחירים מוגזמים. בסופו של דבר, מפעלים נסגרים ומספר מקומות העבודה פוחת, למרות ההגנה והסובסידיות. אם הממשלות במדינות קרובות ורחוקות פועלות, בתגובה, באופן דומה, השוק העולמי קטן, וכולם נפגעים.
 
מסחר בין לאומי ליברלי מאפשר לחברות יצרניות לנצל את הפוטנציאל הגלום בהן באופן אופטימלי.
 
יחסי מדינות מפותחות מדינות מתפתחות בגאט"ט
 
בשנים הראשונות לקיומו של גאט"ט ראו בו המדינות המתפתחות מעין "מועדון" של המדינות המפותחות, העשירות. המדינות המתפתחות נטו לראות ברעיון הסחר החופשי המשך של המדיניות הקולוניאליסטית של המדינות המפותחות.
הן האמינו, כי הסחר החופשי מהווה אמצעי לפיתוח מהיר של המדינות התעשייתיות על חשבונן. הן הצטרפו לגאט"ט בהדרגה, ותבעו ממנו לבנות מדיניות של אפליה מתקנת כלפיהן. החברות המייסדות מצידן, ניסו לעודד את הצטרפות המדינות המתפתחות על ידי הקטנה מסוימת במחוייבות שלהן.
 
עשרות שנים של הזרמת כספי סיוע מהארצות המפותחות למתפתחות ושל בזבוז תמורות היצוא שלהן, גרמו למדינות המתפתחות להבין, כי שורש הרע אינו בסחר החופשי או בניצולן על ידי המדינות המפותחות, אלא דווקא בהסתגרותן הכלכלית, התרבותית והפוליטית. הן הגיעו למסקנה, כי דווקא הסחר החופשי, הנמצא במתאם חיובי עם עקרונות דמוקרטיים של פתיחות ושוויון, עשוי להוציאן מהבור העמוק, בו הן שקועות. מדינות מתפתחות רבות מאמינות היום, כי סיכויי קידומן תלויים בתיעוש מהיר, כי רק שוק פתוח יכול להבטיח תיעוש שכזה, וכי הן יכולות להרוויח מהסחר הבין לאומי הרבה יותר ממה שהן עלולות להפסיד ממנו. הכרה זו הביאה עשרות רבות מהמדינות המתפתחות להצטרף לגאט"ט במשך שני העשורים האחרונים, וקולן חשוב היום בגאט"ט הרבה יותר ממה שהיה בשנות ה60- וה70-.
 
במסגרת הסכם גאט"ט קיים גם "הפרוטוקול של המדינות המתפתחות", המכונה גם "פרוטוקול ה16-", המאפשר מתן הנחות מכס בין המדינות המתפתחות לבין עצמן.
גאט"ט - ההסכם הכללי לסחר ולמכסים בנוי משלושה יסודות:
  1. עקרונות בסיסיים פשוטים.
  2. שלושים ושמונה הסעיפים של הסכם גאט"ט מ-1947, אשר חלקם מפרטים יוצאים מן הכלל לעקרונות הנ"ל.
  3. הסכמים נספחים שהתווספו במשך השנים, כמו, קוד מניעת היצף, קוד חסמים טכניים לסחר וקוד הסובסידיות, שהחברות בהם אופציונלית, ולא כל חברות גאט"ט חתומות עליהם.
 
3.2 העקרונות הבסיסיים של גאט"ט
כללי
העיקרון הראשון והבסיסי ביותר הוא סחר ללא אפלייה Trade Without Discrimination . עיקרון זה מבוטא באמצעות עיקרון האומה המועדפת ביותר.
M.F.N. - Most Favoured Nation clause כל המדינות החברות בגאט"ט חייבות להתייחס לכל יתר החברות באופן שווה, ללא העדפה ואפלייה, בכל הנוגע ליישום מכסים והיטלים על יבוא ויצוא. אסור למדינה חברה בגאט"ט לתת יחס מועדף למדינה אחרת או להפלות אותה. בזכותו של כלל זה יכולות מדינות מתפתחות, שאין להן אפשרות להציע ויתורים משמעותיים, ליהנות מתוצאות הורדות מכסים בין מדינות מפותחות. כלל זה מכתיב, מחד, ניהול מו"מ נוקשה, היות שוויתור של מדינה בודדת אחת לחברתה, חל על כל יתר החברות. מאידך, הוא מפשט ביותר את תהליך המו"מ הרב צדדי, ומביא לחיסכון עצום בזמן.
לכלל זה מספר יוצאים מן הכלל:
  • הסדרים מסחריים מקומיים לאורך גבולות בין שתי מדינות שכנות.
  • אזורי סחר חופשי ו/או הסכמי איחוד מכס.
 
מטרת שני יוצאים מן הכלל אלו הייתה במקורה להקל על המדינות המתפתחות, ולעודד שיתוף פעולה ביניהן. בפועל נוצלה האפשרות השנייה בעיקר על ידי המדינות המפותחות האיחוד האירופי. שתחילתו ב-1958 עם 180 מליון תושבים, המונה היום 15 מדינות ובהן כ-350 מליון תושבים, ובצדו הסכם NAFTA אזור הסחר החופשי של ארה"ב, קנדה ומקסיקו עם מספר תושבים דומה. יותר מ-50% מהסחר העולמי מתבצעים היום, כתוצאה מכך, במסגרת יוצא מן הכלל הזה לחוק האומה המועדפת ביותר של גאט"ט. תופעה זו העיבה על יחסי המדינות המפותחות עם המדינות המתפתחות במסגרת הארגון.
 
עיקרון ה"טיפול הלאומי" (NATIONAL TREATMENT), הוא צדו האחר של עיקרון אי האפלייה. בעוד שעיקרון ה-MFN לעיל גורס, כי אין להפלות בין המדינות השונות, והוא מתייחס בעיקר למכסים ולטיפול בגבולות, הרי שעיקרון הטיפול הלאומי פירושו התחייבות מדינה חברה לטפל בתחומה באותו אופן ביבוא ובייצור המקומי (למשל, דרישות זהות לעמידה בתקן).
חשיבותו של עיקרון זה הולכת וגדלה ככל שמבנה הסחר הביןלאומי נעשה מורכב, וחשיבות המכסים יורדת.
 
ביסוס הגנה על אמצעים מכסיים
גאט"ט אינו אוסר על הגנה בפני יבוא, אך הוא רואה כלגיטימית, הגנה באמצעות מכס ולא באמצעים מסחריים אחרים, כמו, רישוי יבוא, הגבלות כמותיות, שימוש בתקנים ובהגבלות טכניות אחרות.
 
הסיבה הגנה תעריפית מאפשרת מדידה כמותית של ההגנה, והיא מונעת עיוותי סחר.
 
יצירת בסיס יציב לסחר באמצעות כבילת מכסים
גאט"ט אינו מסתפק בליברליזציה של הסחר. הוא שם דגש גם על השגת יציבות, שתאפשר למשתתפים בו לחזות בביטחון במפת הסחר בעתיד הקרוב והרחוק.
לשם כך דורש הארגון מחברותיו להתחייב, לא להעלות מכסים מחדש, או, בלשון המקצועית לכבול את המכסים.
רשימת המכסים הכבולים THE LIST OF BOUND TARIFFS - של כל אחת מהמדינות החברות מהווה חלק אינטגרלי של הסכם גאט"ט (ומכונה SCHEDULE של המדינה).
 
מותר, אמנם, למדינה להעלות מחדש תעריף כבול, אך זאת רק לאחר ניהול מו"מ עם המדינות הנפגעות מההעלאה, ובדרך כלל, תוך מתן פיצוי בסעיף מכס אחר.
שקיפות TRANSPARENCY
אמצעי מדיניות סחר החוץ צריכים להיות פשוטים וברורים לכל הגורמים הפועלים בסחר הביןלאומי יש לאפשר במידה שווה גישה למידע זה.
 
קידום התחרות החופשית
גאט"ט דוגל לא רק בסחר חופשי, אלא גם בסחר הוגן ובלתי מעוות. מאמצים רבים הושקעו על ידי גאט"ט בקביעת כללים מקובלים על כולם, לשימוש בהיטלים (המותרים) למניעת היצף וסבסוד COUNTERVAILING DUTIES, בהגבלת השימוש בסובסידיות לייצור מקומי וליצוא, ובקביעת כללים לנקיטת "צעדי בטחה" (SAFEGUARD) במקרה של עלייה חריגה ביבוא.
 
3-3 עקרונות גאט"ט במבחן המציאות
 
הוצאת השימוש בהגבלות כמותיות אל "מחוץ לתחום"
ב-1947, שנת ייסוד גאט"ט, היה השימוש בהגבלות כמותיות נפוץ, והן היוו את המכשול הרציני ביותר לסחר ביןלאומי חופשי. המדינות המפותחות המשיכו ליישמם בתחומים רגישים במיוחד מזון וטקסטיל, ובמידה מסוימת גם מתכת. תחומי סחר אלו הם הרלוונטיים ביותר למדינות המתפתחות, ולשימוש בהגבלות הכמותיות היו תוצאות הרסניות לפיתוח התעשייתי שלהן.
הסכמי סיבוב אורוגוואי התייחסו במיוחד להסדרת הסחר בענפים רגישים אלו.
 
כללי גאט"ט מרשים שימוש בהגבלות כמותיות רק במקרים של קשיים במאזן התשלומים. גם אז השימוש צריך להיות מוגבל לצורך אמיתי וחיוני, ויש לבטל ההגבלות בהדרגה כאשר הצורך בהן קטן. לארצות מתפתחות מותר השימוש בהגבלות כמותיות גם כדי למנוע בריחה מסיבית של יתרות מט"ח. בכל מקרה, אסור להשתמש באמצעי זה באופן המפלה בין מקורות יבוא שונים. המנגנון המנהל את גאט"ט מקיים התייעצויות קבועות עם מדינות, המכניסות לשימוש אמצעי זה, במטרה למנוע "שימוש יתר".
 
פטורים קבועים ופטורים זמניים
מדינה יכולה לקבל "פטור קבוע" מיישום כלל מסוים של גאט"ט.
 
מדינות חברות זקוקות, לעתים, להגנה זמנית בפני יבוא, בשל חשש לפגיעה רצינית בענף תעשייתי, או, כדי לבסס תעשייה חדשה, הנמצאת בראשית דרכה.
 
במסגרת הסכם גאט"ט כלולים סעיפים, המסדירים את השימוש באמצעים זמניים שכאלו. הם נקראים "סעיפי בטחה" SAFEGUARD CLAUSES המציאות של השנים האחרונות פיתחה דרך, העוקפת את מגבלות גאט"ט בתחום זה, בצורת הגבלות מרצון על היצוא (VOLUNTARY EXPORT RESTRICTIONS) היוצרת, גם היא, עיוות לא רצוי של התחרות הבין לאומית.
 
יחס חיובי אך זהיר להתארגנויות כלכליות אזוריות
הסכם גאט"ט מכיר בערכה של אינטגרציה כלכלית אזורית. כלליו מאפשרים התארגנויות כאלו, למרות שהן מנוגדות לעקרון האומה המועדפת ביותר. גאט"ט מתנה אישור התארגנות כזו בתנאי שהיא מקיפה כמעט את כל הסחר בין המדינות החברות בה, בתנאי, שהקמתה לא תביא להעלאת מכסים ומגבלות אחרות על יבוא ממדינות שלישיות. התארגנויות אזוריות יכולות להתבצע הן בצורה של אזור סחר חופשי אס"ח FREE TRADE AREA - FTA - והן בצורה של איחוד מכס CUSTOMS UNION.
 
במסגרת אזור סחר חופשי מבטלות המדינות החברות את המכסים וההגבלות הכמותיות בינן לבין עצמן, אך כל מדינה שומרת על מדיניות הסחר העצמאית שלה כלפי מדינות שלישיות. באיחוד מכס מאמצות החברות גם תעריף מכס אחיד כלפי מדינות שלישיות, וכתוצאה מכך נאלצות לנהל מדיניות סחר חוץ משותפת.
 
בכל המקרים מקפיד גאט"ט, שאמצעי המכס, אחרי הקמת הארגון האזורי, לא יגבילו את הסחר עם מדינות שלישיות יותר מבעבר.
 
תנאים מיוחדים למדינות מתפתחות
רוב חברות גאט"ט נמצאות עדיין בדרגות הראשונות של התפתחותן התעשייתית ,ומדינות מתפתחות נוספות מתדפקות, בלי הרף, על דלתות הארגון. ב-1965 צורפו לסעיפים, שהיוו את האמנה הבסיסית של הארגון, שלושה סעיפים חדשים, הנוגעים למדינות מתפתחות.
סעיפים אלו יוצרים מסגרת המעודדת את המדינות המפותחות לסייע למדינות המתפתחות, גם אם סיוע זה מתבצע תוך כדי חריגה מהכללים המקובלים בגאט"ט במסגרת זו נוצרה האפשרות לתת למדינות המתפתחות באופן חד צדדי, יחס של "העדפה מתקנת" וזאת באמצעות תוכנית העדיפויות הכלליות 12 למדינות מתפתחות GSP - Generalized System of Preferences
כל מדינה מפותחת הכריזה על שורת הנחות מכס, שהיא מעניקה למדינות מסויימות, שהוכרו כמתפתחות ע"י גאט"ט.
הנחות אלו ניתנו כיוצא מן הכלל מעיקרון ה-MFN וללא תמורה.
 
תנאים מיוחדים לסחר בטקסטיל ובמוצרי הלבשה
רגישותו המיוחדת של סקטור זה, הנובעת מהקלות היחסית של פיתוח תעשיות טקסטיל וביגוד במדינות מתפתחות, ומשכר העבודה הנמוך בהן, הביאה להסדר ביןלאומי מיוחד בחסות גאט"טMFA - MULTI- FIBER-AGREEMENT, הקיים מאז 1974.
הסדר זה הירשה למדינות המפותחות להגביל את יבוא מוצרי הטקסטיל וההלבשה מהמדינות המתפתחות באמצעות מכסות, המנוגדות, כפי שהוסבר קודם, לכללי גאט"ט.
מטרתו הייתה לאפשר גידול וליברליזציה הדרגתיים ביצוא הטקסטיל, תוך מניעת פגיעה בשוקי המדינות המייבאות. להסדר זה היו שותפות 52 מדינות. הוא הוארך ארבע פעמים, עד למועד חתימת הסכמי סיבוב אורוגוואי, שקבעו לוח זמנים לביטולו המוחלט, (כפי שיוסבר בהמשך).
 
מוצרי חקלאות ומזון חריג בליברליזציה של הסכם גאט"ט
מספר סיבות גורמות לייחודו הכלכלי של סקטור החקלאות:
  • הייצור החקלאי הוא תחום פיתוח כלכלי הראשון של רוב המדינות, והן נוטות לשמור עליו מסיבות אידיאולוגיות ומסיבות של איכות חיים ואיכות הסביבה.
  • רוב מדינות העולם נוטות להבטיח מלאי מינימום מסויים של מוצרי חקלאות "לעתות חירום", מעבר לצורך אמיתי.
  • לעתים קרובות נוטים להגן על הייצור החקלאי, כדי לקיים את האוכלוסייה החקלאית מסיבות פוליטיות.
  • הביקוש למוצרים חקלאיים הוא קשיח, מרבית המוצרים מתקלקלים בקלות.
  • הענף סובל מתנודות תכופות בגלל מזג האוויר, ובגלל ההבדלים בין העונות.
 
צירוף סיבות זה הביא להתנגדות פוליטית עזה, הן במישור הלאומי והן במישור הביןלאומי, לליברליזציה בסחר במוצרי חקלאות ומזון.
כתוצאה מכך מוגן הייצור החקלאי ברוב מדינות העולם, לאין שיעור יותר מהייצור התעשייתי, באמצעות מנגנונים רבים ושונים, כמו, סבסוד מחירי תשומות (מים),פיקוח רישוי וכמות על היבוא, היטלים משווים על מחירי יבוא, רישוי הייצור המקומי באמצעות מועצות ייצור, הבטחת מחירי מינימום, סבסוד אחסון וסבסוד יצוא.
מדיניות מגוננת זו, הננקטת על ידי המדינות המפותחות, מונעת מהמדינות המתפתחות לנצל את היתרון היחסי שלהן, ונלחמת ביצואן בשוק העולמי באמצעים בלתי הוגנים.
היא גם מביאה לאפלייה בין סקטורים יצרניים שונים בתוך אותה מדינה.
 
הסכם גאט"ט (ובמידה רבה גם הסכמי סחר חופשי אזוריים), לא יצרו עד עתה כללים ותנאי סחר חופשי בתחום החקלאי.
 
3.4 התקדמות הליברליזציה בסחר העולמי באמצעות "סיבובי סחר"
מאז הקמת גאט"ט ב-1947 התקיימו שישה "סיבובים" של שיחות סחר. "סיבוב" הינו כינוי למו"מ המתקיים במקביל לעבודה השוטפת של גאט"ט, ומטרתו, דיון בבעיות חדשות, המחייבות פתרונות, ועל מנת לקדמם יש צורך בקבלת החלטות פוליטיות.
בראשיתו של כל "סיבוב" מחליט כנס שרי הסחר של המדינות החברות בגאט"ט על "חבילה חדשה" של נושאים שלגביהם יש לנהל מו"מ.
החבילה מגדירה יעדים כמותיים, לדוגמא, שיעור הורדות המכס, ויעדים על פני זמן, מספר השנים המוקצות לשיחות עצמן, ומשך תקופת המעבר עד להשלמת היעדים.
 
השיחות מתנהלות באופן מולטילטרלי , כלומר, כל מדינה דורשת ויתורים בנושאים המעיקים עליה ביותר ומצהירה על נכונות לוותר בתחומים הנוחים לה ביותר.
ויתור בין שתי מדינות חל אוטומטית על יתר חברות גאט"ט במסגרת עיקרון ה-MFN.
 
"סיבובי השיחות" הראשונים עסקו בעיקר בתהליך הורדת המכסים.
שני ה"סיבובים" האחרונים לפני סיבוב אורוגוואי סיבוב קנדי וסיבוב טוקיו עסקו בשינויים, בפרשנות חדשה, או, בהרחבה של הסעיפים המקוריים של הסכם גאט"ט.
 
סיבוב טוקיו , הסיבוב שקדם לסיבוב אורוגוואי, התייחס בעיקר למשמעויות חדשות של נושא המכשולים הבלתי מכסיים לסחר ה-NTB, כמו:
  • שימוש מפלה בתקנים, בהליכי רישוי ובדיקה.
  • כללים לעידוד תחרות בין-לאומית בתחום הרכישות הציבוריות.
 
ההסכמים שהושגו בסיבובים אלו חייבו, בדרך כלל, רק את המדינות שהצטרפו אליהם, ולא את כל חברות גאט"ט. ישראל, למשל, הצטרפה לקוד הרכישות הממשלתיות, אך לא חתמה על קוד רישוי יבוא, על קוד למניעת היצף, על קוד הערכת מחיר לצרכי מכס ועל קודים אחרים. כמוה נמנעו מדינות מתפתחות אחרות מהצטרפות אליהם. עובדה זו פגעה במידה רבה ביוקרתו של גאט"ט ובמעמדו.
 
3.5 מדוע התעורר בשנות ה-80 צורך בסיבוב שיחות נוסף ורחב יותר סיבוב אורוגוואי?
בין השנים 1950-1970 השיג תהליך הליברליזציה העולמית את מטרתו: עידוד צמיחה ופיתוח, ואלו בתורם, איפשרו המשך פתיחות בסחר. נוצר מעין כדור שלג, שהלך וסחף מדינות רבות יותר ותחומי סחר רבים יותר, והיקף הסחר הבין-לאומי, המנוהל בהתאם לכללי גאט"ט, הלך וגדל.
 
בתחילת שנות השמונים נוצר מתח במערכת: משבר האנרגייה הביא לסטגפלציה, אינפלציה מחד, ירידה בביקוש וכתוצאה מכך ירידה בייצור ועלייה באבטלה מאידך גיסא. משבר האנרגייה הביא למשברים כלכליים, לנטישת מערכת שעריה חליפין הקבועים, ולחריקות רצוניות ובלתי רצוניות בסחר הבין-לאומי.
 
הממשלות, שעמדו בפני אבטלה הולכת וגדלה, לא שמחו לעודד תחרות מוגברת בשוק הבין-לאומי. לאור הצלחת תהליך הורדות המכסים בעשורים הראשונים לקיום גאט"ט, ומהיעדר יכולת להעלותם מחדש, הלך וגבר השימוש בסובסידיות לחקלאות ולתעשייה, בהסכמי שוק דו צדדיים מגבילי תחרות, כמו הגבלות יצוא מרצון, ובאמצעים תומכי ייצור מקומי ומגבילי יבוא, כמו אפליה באמצעות תקנים ומכרזים ציבוריים.
 
הסכם גאט"ט הבסיסי נעשה רלוונטי פחות ונוצר צורך בהסכם אחר, שיכניס גם את ה-NTB למסגרת מבוקרת יותר. במקביל, גדל הסחר הבין-לאומי בשירותים, סקטור, שלא זכה עד לסיבוב אורוגוואי לביטוי הולם במסגרת גאט"ט. ההתקדמות הטכנולוגית נפגעה בשל שימוש במוצרים גנובים ובידע מועתק המצב שבו שני סקטורים חשובים החקלאות והטקסטיל פעלו מחוץ למסגרת הנורמלית של גאט"ט, הביא ללחצים חזקים מצד המדינות המעוניינות בפתיחת סקטורים אלו לסחר הבין-לאומי, ותבע גם הוא את תיקונו.
כמו כן נוצר צורך בשינוי מבני של גאט"ט ובחיזוקו, בעיקר ביישוב סכסוכים מסחריים בין מדינות, ובמעקב השוטף אחרי יישום כללי גאט"ט במדיניות הסחר השוטפת שלהן.
 
סיבוב טוקיו, שהתנהל בשנים 1973-1979, ניסה להתמודד עם הנושאים הדורשים תיקון ושינוי, אך בהצלחה חלקית בלבד. מרבית התחומים הבעייתיים הוכנסו למסגרת "קודים". "קודים" אלו נשארו מחוץ למסגרת הסכם גאט"ט, ורק חלק מהמדינות החברות בארגון הצטרף אליהם.
 
3.6 חשיבותו של סיבוב אורוגוואי
לאחר מו"מ שהתקיים בארה"ב במשך שנים אחדות, החליטו שרי המסחר של המדינות החברות בגאט"ט, בוועידתם, שהתקיימה בפונטה דל אסטה שבאורוגוואי, בספטמבר 1986 על סיבוב שיחות חדש, "סיבוב אורוגוואי". מטרתו לשפר את הסכם גאט"ט בכל הנקודות שהוזכרו לעיל, ולהתאימו לצרכי סוף המאה העשרים. סיבוב שיחות זה צפוי היה להסתיים בתוך ארבע שנים. בפועל נמשכו השיחות כשמונה שנים, וכמעט נסתיימו בכשלון, שעלול היה להביא למלחמות סחר, ולפגיעה בהישגים שהושגו עד כה בגאט"ט.
 
חילוקי הדעות העיקריים נסבו סביב הוויכוח בין ארה"ב, שלחצה לליברליזציה בסחר במוצרי חקלאות ובסחר בשירותים, לבין הקהילה האירופית. בסופו שלדבר, נחתמה סדרת הסכמים בין מנהלי המו"מ בג'נבה ב15- בדצמבר 1993, ואושררה, בטקס מרשים, ע"י שרי המסחר של המדינות החברות בגאט"ט ב15- באפריל 1994 במרקש. שר התעשייה והמסחר, מר מיכה חריש, חתם על ההסכם בשמה של ישראל.
 
המסמך המשפטי עב הכרס, הכולל את ההסכמים נקרא "FINAL ACT", וההסכמים ידועים בשם "הסכמי סיבוב אורוגוואי", או, "הסכמי מרקש".
ההסכמים נכנסו לתוקף ב- 1.1.95 וקיבלו ביטוי מוחשי בהקמתו של ארגון הסחר העולמי ה-World Trade Organization- WTO.
ארגון זה דומה לארגון שאותו שאפו מקימי גאט"ט להקים ב-1947 אלא שהוא מגובש יותר, מחוזק יותר ותחומי פעולתו רחבים הרבה יותר. עם זאת, תחום יחסי העבודה ותחומים חברתיים אחרים שנכללו בטיוטת האמנה המקורית אינם כלולים בו, לפחות לעת עתה.
רוב ההסכמים שנחתמו במרקש מחייבים את כל חברות גאט"ט מכונים הסכמים רב לאומיים (מולטילטרליים). ארבעה הסכמים, המתייחסים לרכישות ממשלתיות, לתעופה אזרחית, לחלב ולבשר בקר והנקראים רב צדדיים (פלורילטרליים)מחייבים רק את המדינות שהצטרפו אליהם.
 
סיכום קצר של הישגי סיבוב אורוגוואי מראה, כי בתעריפי המכס של המדינות המפותחות, החברות ב- WTO על מוצרי תעשייה, תחול הפחתה ממוצעת של 40% במשך 5 שנים, כמו כן, תחול הפחתה של 36% בטווח של 6 שנים במכסים על מוצרי חקלאות. מוצרי טקסטיל, שירותים, וקניין רוחני הוכנסו למסגרת גאט"ט ;נעשתה רוויזיה של כללי גאט"ט לגבי חסמים טכניים לסחר, כללי מקור, מניעת היצף, סובסידיות וצעדי בטחה; ניתן יתר תוקף לתהליך יישוב סכסוכים, וכתוצאה מכך גם לאפשרויות האכיפה של כללי ה- WTO והחלטות מוסדותיו, וכן לתהליך בדיקה של התאמת המדיניות המסחרית של המדינות החברות להסכמים שעליהם מבוסס הארגון.
לחץ לגרסת הדפסהגרסת הדפסה
  
  
  
  
מצאתם אי-דיוקים? יש לכם הצעות ייעול? עדכנו אותנו